עבודה עברית-הבלוג שמחפש עבודה.

שלום לכולם....

קוראים לי נחמיה ואני יודע שזה נשמע לכם שם קצת מוזר אבל מה לעשות שמות לא בוחרים.את השם הזה נתנה לי אמא שלי ויש לו הרבה משמעויות שבהן לא נדון עכשיו מכוון שזה ממש לא מעניין אתכם.עכשיו, לאחר שניקינו את שאלת השם שלי מהסדר היומי אני אספר לכם קצת על עצמי.

עברתי עכשיו ל תל אביב לאחר כמה שנים שעבדתי בארה"ב וביפן. כמובן שברגע שנחתתי קראו לי למילואים החתימו אותי על נשק ושלחו אותי לפעילות.אין מה לעשות ההתמודדות עם המילואים בארץ היא יומיומית.כמובן שמכוון שאין לי תלוש מסודר אז אני מקבל שכר מינימום גם הייתי צריך ללכת לביטוח לאומי כדי לקבל כסף.לצבא לא אכפת שאת הכסף אני מקבל רק חודש אחרי המלואים.בינתיים אני חי חודש ללא משכורת,שוטף +30 על חשבון הברון.אחרי שעברתי את כל הסיפור הזה עם המילואים התחלתי לחפש עבודה.חיפשתי באתרי אינטרנט וכולם ביקשו ממני דבר אחד.קורות חיים.הבנתי שכמה שאני אנסה להתחמק מזה זה יחזור לרדוף אחריי אז לקחתי חברה טובה שמבינה עניין והתחלתי לכתוב את קורות החיים שלי.מסתבר שלא עשיתי הרבה בחיים.לפחות ככה מראים הקורות חיים שלי.מארבים בלבנון,פיקוד על חיילם,מכירות של עשרות אלפי דולרים,נגינה על גיטרה לא ממש פריטים שיוצאים החוצה בקורות חיים.למעשה אין לי שום נסיון בתחום מקצועי כלשהו או כמו שחברה שלי אומרת אני "לא לימודי".

אז מה לעשות? שאלתי אותה. תתחיל לחפש במקומות שלא דורשים נסיון או שתחפש במקומות שרוצים אנשי מכירות תותחים כי זה מה שבאמת עשית. היית איש מכירות.טוב, אמרתי בוא נחפש. התחתי לחפש ומצאתי מודעה שאומרת דרוש איש מכירות תותח לעבודה בשטח.טוב אמרתי לעצמי אמנם אני לא כל כך אוהב שטח אבל חייבים לשלם שכר דירה,בכל זאת החיים בתל אביב לא זולים,אפילו אם אני גר בפלורנטין.שלחתי את הקורות חיים שלי וחיכיתי לתשובה.היינו מאוד מרוצים מההישג שלי והחלטנו לרדת לרחוב ולאכול חומוס וללכת לים.כמה התגעגעתי לחומוס.ולים ולשמש ולבחורות המדהימות ולמטקות ולמציל.אפילו למציל התגעגעתי.חזרתי הביתה בערב סחוט מעייפות ראיתי שיש לי הודעה במזכירה של הטלפון.מה לעשות עוד לא היה לי זמן להתאפס על טלפון והפלאפון הישן שלי מזמן כבר עזב אותנו.ההודעה היתה "שלום מר כץ אנחנו רוצים להזמין אותך לראיון אישי ביום ראשון בשעה 11:00 במשרדנו ברחוב בן יהודה 87.אנא אשר את הגעתך לטלפון מספר... תודה ולהתראות"..לא האמנתי!! קפצתי על הספה והתקשרתי לחברה שלי לספר לה על הבשורה...היא היתה בשוק ואמרה לי שכנראה שהקורות חיים שלי באמת שווים משהו.הסתכלתי במראה ואמרתי לעצמי יכול להיות שעוד יצא ממני משהו .מה קרה לי אח"כ אני אכתוב פעם הבאה.

יאללה ביי.